פרויקט המדגם - מדדי הביצוע העיקריים - הבדלים בין אישיים בלמידה אימפליציטית

לפני בדיקת ההשערות, נעשתה בדיקה לוודא שאכן ישנן ראיות לקיום למידה במטלת הניסוי, ושישנם הבדלים בין אישיים בביצוע שמצדיקים חיפוש משתנים בין אישיים המשפיעים עליו.

ראיות ללמידה

הנתונים מראים שנבדקים ידעו להבחין בשלב המבחן בין רצפים חוקיים ולא חוקיים ברמה שמעבר לביצוע אקראי. אחוז הביצוע הצפוי לפי מודל אקראי (שבו הנבדקים מנחשים את תשובותיהם) הוא 50%. במדגם הנוכחי אחוז הדיוק שהתקבל היה 59% (עם טעות תקן של 006., ראה נספח 6, טבלה 6.3) . רמת ביצוע זו גבוהה במובהק מ- 50% (t127=13.8, p<.001, עבור קבוצת הניסוי האקספליציטית: t71=11.9, p<.001; עבור קבוצת הניסוי האימפליציטית:t55=7.74, p<.001) .

ראיות לקיום הבדלים בין אישיים

בחינה נוספת של ביצועי הנבדקים מתייחסת לשונות הביצוע. Reber (למשל 1993) טוען שביצועים במטלת למידה אימפליציטית יראו שונות בין אישית נמוכה יחסית, הנובעת מקדימותם האבולוציונית של התהליכים העומדים בבסיסה. לפיכך, דרך אחת להתייחס לתוצאות, היא לטעון שכל נבדק מייצג דגימה אקראית בגודל של 88/44 (בהתאם למספר השיפוטים המרכיבים כל מדד) מתוך יכולת הביצוע האנושית הקבועה. תחת הנחה זו ניתן לחשב את השונות הצפויה סביב הביצוע הממוצע (בהנחה שממוצע המדגם הוא קירוב סביר ליכולת הלמידה האנושית). אם השונות בפועל בין הנבדקים גדולה בצורה ניכרת מאותה שונות צפויה, אזי ניתן לדחות את ההנחה שלא קיימת שונות בין אישית ביכולת למידה אימפליציטית, ולהסיק שההבדלים נובעים גם מגורם שיטתי כלשהו.

שונות הביצוע במדגם הנוכחי (005., ראה נספח 6, טבלה 6.3) הנה גבוהה משמעותית מכפי שניתן היה לצפות על פי מודל של ביצוע אקראי (Hunter & Schmidt, 1990, p*(1-p))/n). על פי Hunter & Schmidt, במידה והמודל האקראי מסביר עד 80% משונות המדגם בפועל, ניתן להסביר את יתרת הפער בטעויות מדידה. כאן, המודל מסביר רק 60% מהשונות שהתקבלה בפועל. מכך ניתן להסיק שבניגוד לדעה של Reber, אכן ישנם הבדלים שיטתיים כלשהם המסבירים את הבדלי הביצוע בלמידה אימפליציטית.

לסיכום, התוצאות מראות שאכן התרחש תהליך של למידה בשלב הלימוד, וישנן ראיות הן לפיתוח חוקים מייצגים והן לפיתוח חוקים לא-מייצגים. שונות הביצוע במדגם גדולה מזו הצפויה ממודל אקראי, ומציעה שאכן ישנם הבדלים בין אישיים המשפיעים על הביצוע.