פוליגמיה בחברה - לגיטימית או דורשת התערבות?

איילת הדס ואריאל איילון - 4/7/2010

רקע

לפני מספר חודשים נחשפה פרשיית גואל רצון, אשר חי עד למעצרו עם 32 נשותיו, מהן נולדו לו כ-90 ילדים. לאור המקרה, בחרנו לערוך את סקר החודש הנוכחי אודות תופעת הפוליגמיה (ומקבילתה הנשית פוליאנדריה), משמע ריבוי בני/בנות זוג. בהקשר לכך נזכיר כי על פי חוק העונשין בישראל האיסור על פוליגמיה מתייחס רק לנישואים פוליגמיים, ולא לריבוי קשרים שאינם כרוכים בנישואים רשמיים (כפי שהיה למשל במקרה של גואל רצון).

האם יש מקום בחברה לתופעת הפוליגמיה? האם המעורבים בה יוצאים מכך נשכרים והאם יש צורך לערב במקרים כאלה את הרשויות? ביקשנו לבדוק את דעתכם בסוגיות אלו ולפניכם התוצאות.

המדגם

הסקר היה פתוח לאורך השבועות האחרונים, ונענו לו 1479 משתתפים. כבדרך כלל, בסקר ישנו ייצוג יתר לנשים על פני גברים (63% לעומת 37%). מבחינת הפיזור הגיאוגרפי של המשיבים, 48% הינם תושבי המרכז, 13% תושבי מחוז ירושלים, 24% תושבי חיפה והצפון, 13% תושבי הדרום ו-2% תושבי יהודה ושומרון. ישנו ייצוג יתר משמעותי ליהודים (95%) על פני בני הדתות האחרות. ההתפלגות לפי היחס לדת מצביעה על ייצוג יתר קל לחילונים על פני מסורתיים וחרדים (59% חילונים, 23% מסורתיים, 12% דתיים ו-6% חרדים). יש לציין כי מבחינת מצב משפחתי, למעלה ממחצית המשיבים (54%) הינם רווקים, והשאר נשואים (38%), פרודים ואלמנים (8%).

כמו סקרים קודמים שנערכו במסגרת "סקר החודש", גם הסקר הנוכחי היה פתוח רק לגולשים הרשומים באתר "פרויקט המדגם", ולפיכך הוא אינו סקר מייצג של האוכלוסיה.

לא לגיטימי, גם אם חוקי

ראשית, נשאלו המשתתפים האם לדעתם יש מקום למערכות יחסים פוליגמיות ללא נישואין, משמע האם אדם יכול לקיים מערכות יחסים עם מספר בני זוג, בהנחה שלא נעשית עבירה על החוק.

כפי שניתן לראות בגרף, הלגיטימציה ליחסים פוליגמיים, גם אם חוקיים, אינה רווחת. כמעט שלושה רבעים מהמשיבים ענו כי לדעתם אין מקום למערכות יחסים פוליגמיות, זאת לעומת כחמישית בלבד שענו כי יש מקום למערכות כאלה.

האם יש מקום ליחסים פוליגמיים? תוצאות בקרב כלל המשיבים

מה מאפיין את אלו הסבורים כי פוליגמיה הינה מערכת יחסים לגיטימית?

ראשית, נראה כי יותר גברים חושבים שיש מקום לפוליגמיה מאשר מנשים (27% לעומת 19%, בהתאמה), וכן אנשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם סבורים זאת יותר מבני קבוצות הגיל האחרות (צעירים ומבוגרים מהם).

שנית, כפי שניתן היה לשער מראש, גם הנטייה לדת של המשיבים השפיעה על תשובתם לשאלה זו – חילונים הביעו יותר לגיטימציה לפוליגמיה בהשוואה למסורתיים, דתיים וחרדים. למרות זאת, מעניין לציין כי גם בקרב הקבוצות היותר דתיות היו שיעורים לא מבוטלים של הבעת לגיטימציה בקשרים פוליגמיים (15% בקרב המסורתיים, 9% בקרב הדתיים ואף 12% בקרב החרדים).

מעבר לניתוח הנתונים על פי נטייה לדת, מין וגיל, נמצאו גם קשרים מעניינים ומפתיעים בין הנטייה לראות קשרים פוליגמיים כלגיטימיים לבין מאפיינים אישיותיים והתנהגותיים שונים של המשיבים הקיימים אצלנו במערכת:

• לגיטימציה לקשרים פוליגמיים נמצאה קשורה בקשר שלילי (הפוך) עם שליטה עצמית ועם עמדות מסורתיות כלפי מין, וקשורה כצפוי בקשר חיובי עם עמדות מתירניות כלפי מין. מעניין לציין את הקשר החיובי (והפחות מובן מאליו) בין לגיטימציה לקשרים פוליגמיים לבין עמדות אחראיות כלפי מין...
• כמו כן, נמצא קשר שלילי בין לגיטימציה של קשרים פוליגמיים לבין האמונה שמערכות יחסים נקבעות על ידי הגורל או המזל. ואכן, הגיוני שאנשים כאלה פחות מאמינים בקיומו של ה"אחד" או ה"אחת" בשבילם. יש לציין כי אצל נשים המאמינות בלגיטימציה של קשרים פוליגמיים נמצאה גם פחות נטייה להתייחס לאהבה כאל קשר של חברות, זאת כאשר אצל גברים כאלה נמצאה נטייה להפגין פחות חיבה במערכות יחסים.
• אחד מן הממצאים המפתיעים שעלו הן אצל גברים והן אצל נשים הוא הקשר השלילי בין הנטייה לראות קשרים פוליגמיים כלגיטימיים לבין סקסיזם. כלומר, בניגוד למה שהיה אולי מצופה, דווקא אלו התומכים בקשר פוליגמי נוטים להיות פחות סקסיסטיים, משמע פחות מאמינים שנשים זקוקות להגנה מצד גברים.
• ייתכן כי גם לתפיסה שלנו את ההורות של הורינו ישנה השפעה על עמדתנו כלפי פוליגמיה. כך, נמצא שאלו הסבורים כי פוליגמיה הינה לגיטימית, נוטים גם לתפוס את הוריהם כדמויות מעוררות השראה.
• אלו קשרים נמצאו באופן ייחודי רק אצל גברים ולא אצל נשים, או להיפך?
  נראה שאצל גברים הלגיטימציה לפוליגמיה קשורה גם לתחרותיות גבוהה, ליותר אימפולסיביות ולפחות זהירות, להפרות נהיגה, לכושר מנהיגות גבוה ואף ליותר שימוש בהומור!
  ומה ייחודי לנשים? אצל נשים הלגיטימציה לפוליגמיה נמצאה קשורה לאמון נמוך בטבע האדם, לחרדה נמוכה יותר וכן לרוחניות נמוכה.

קשר פוליגמי - למי זה טוב?

השאלה השניה של הסקר נגעה לרווח של המעורבים במערכות יחסים פוליגמיות, אשר לא פעם טוענים כי זו מערכת יחסים אידיאלית. לפיכך שאלנו האם לדעתכם תיתכן מערכת יחסים פוליגמית או פוליאנדרית אשר השוהים בה אכן יוצאים נשכרים בהשוואה למערכת יחסים מונוגמית.

אומנם 69% מהמשיבים ציינו כי לדעתם אף אחד לא באמת יכול להרוויח ממערכת יחסים פוליגמית, אך פירוש הדבר הוא שלמרות העדר לגיטימציה לקשרים אלו, כשליש מהמשיבים בכל זאת סברו שיש מי שמרוויח מכך..

מתוך כלל המשיבים, כ-15% (רובם גברים) השיבו כי כל הצדדים המעורבים בדבר מרוויחים מכך, כלומר הן הגבר והן בנות זוגו (או לחילופין הן האישה והן בני זוגה). כ-15% נוספים, גברים ונשים בשיעור שווה, השיבו כי לדעתם רק הגבר או האישה שחיים עם בני הזוג הרבים מרווחים מכך. בודדים (כ-1%) ציינו כי המרוויחים הם רק בנות הזוג של הגבר (או בני הזוג של האישה).

יש מקום להתערבות הרשויות

לבסוף, נשאלו המשיבים האם לדעתם על הרשויות להתערב נגד מקרים דומים לזה של גואל רצון, כלומר גם כאשר למעשה לא מוגשת מצד המעורבים בדבר כל תלונה.

ברוב גורף, מרבית המשיבים (73%) ציינו כי על הרשויות להתערב גם כאשר לא מוגשת תלונה, בעוד שרק 14% ציינו שאין להתערב במקרים כאלה (השאר ציינו שאינם יודעים). בהמשך לכך כמובן גם עולה התהייה האם וכיצד יש לפעול במקרים של גילוי מערכת יחסים פוליגמית אשר במסגרתה לא נעשית עבירה על החוק (ללא נישואים פוליגמיים, ללא עברות מין וכדומה).

בהתייחס לשאלה זו, ניכר כי נשים תומכות יותר בעירוב הרשויות בהשוואה לגברים (76% לעומת 68%). התמיכה בעירוב הרשויות עולה גם עם העלייה בגיל וגם ככל שהנטייה לדת עולה, ראו בגרף.

תומכים בעירוב הרשויות - על פי קבוצות גיל

תומכים בעירוב הרשויות - על פי נטייה לדת

מאפיינים אישיותיים והתנהגותיים נוספים של התומכים בעירוב הרשויות

גם במקרה זה, ניתוח התשובות לשאלה זו מול חתכים אישיותיים והתנהגותיים מעלה מספר קשרים. כך למשל נמצא שהנטייה לערב את הרשויות קשורה גם לשליטה עצמית גבוהה יותר. יתרה מכך, מעניין לראות שקיים שוני רב בין המאפיינים שנמצאו קשורים לנטייה לעירוב הרשויות אצל גברים, לבין אלו שנמצאו אצל נשים:

• אצל גברים, הנטייה לערב את הרשויות נמצאה קשורה באופן חיובי ל: תחושת חובה מוסרית גבוהה, נשיות, פתיחות, צניעות, אמפתיה וזהירות. מנגד, היא נמצאה כקשורה בקשר שלילי לצורך בריגושים, לאימפולסיביות ולאגרסיביות.
• מנגד, אצל נשים הנטייה לערב את הרשויות נמצאה קשורה בקשר חיובי לאמון בטבע האדם, לתחושת עליונות, להבנת השונות בין בני האדם ולנטייה להסתגלות למצבי לחץ.

כלומר, פרט להבדלים בין שיעור הנשים לבין שיעור הגברים אשר סבורים כי יש לערב את הרשויות, נראה כי קיים גם הבדל גדול במאפיינים האישיותיים וההתנהגותיים אשר מובילים כל אחד מהמינים לעמדתם.

לסיכום

תוצאות הסקר מצביעות על כך שמרבית המשיבים (73%) עדיין סבורים כי אין מקום בחברה למערכות יחסים פוליגמיות (עם מספר בני זוג), גם כאשר לא נעשית כל עבירה על החוק. כמו כן, מרבית המשיבים (69%) ציינו כי לדעתם לא תיתכן מערכת יחסים פוליגמית אשר השוהים בה יוצאים נשכרים בהשוואה למערכת יחסים מונוגמית. עם זאת, במבט על האחוזים ניתן לראות כי ישנו בכל זאת אחוז מסויים של אנשים שלמרות שאינו נותן לגיטימציה למערכות יחסים פוליגמיות, דווקא כן סבור שניתן להרוויח מהן...

ובאילו קבוצות ניתן לראות שיעור תמיכה גבוה יותר בפוליגמיה? בקרב גברים, בקרב חילוניים, ובקרב בני ה-20 וה-30. כמו כן, נמצא כי לתומכים בפוליגמיה נטייה למאפיינים אישיותיים מסוימים כגון עמדות מתירניות כלפי מין, אך דווקא פחות סקסיסטיות!

ולבסוף, נמצא כי אחוז ניכר מהמשיבים (73%) מאמין כי על הרשויות להתערב במקרים של פוליגמיה, גם כאשר לא מתקבלת על כך תלונה מצד המעורבים בדבר. האמונה כי יש לערב את הרשויות עולה עם הגיל ועם רמת הדתיות, ובנוסף מציעים הממצאים כי אמונה זו קשורה למאפיינים אישיותיים מסוימים אצל גברים, ולמאפיינים אישיותיים אחרים אצל נשים.